...הערכת פרויקט "הומור כדרך חיים" בקרב זקנים וניצולי שואה בקהילה
תקציר
רקע: מן הדמוגרפיה והסטטיסטיקה הרפואית המעודכנת משתמע צורך בתוכניות קידום בריאות המתוכננות במיוחד לזקנים. נמצאות ראיות בספרות בהקשר לאפקטים חיוביים של ההומור על בריאות הגוף והנפש,  ולפיכך ההומור יכול לשמש כמודל לקידום בריאות. ייתכן וניתן להדריך זקנים להשתמש באסטרטגיות הומור כדרך חיים,  וכתוצאה מכך, לסייע לקידום בריאות נפשית וגופנית משופרת.
מטרת המחקר: מטרת המחקר הייתה לאמוד את השפעת הסדנה "הומור כדרך חיים" על הרגשת רווחה כללית (General Well Being), איכות החיים מבחינת הבריאות (Health Quality of (Life,  ולחץ פסיכולוגי  ( (Psychological Distressבמדגם של זקנים וניצולי שואה ישראליים המתגוררים בקהילה.
השיטה: המחקר השתמש במערך פרה- ניסוי. זקנים שבקרו בארבעה מרכזי יום לקשיש, שיוכלו לקרוא ולכתוב עברית ושלא היה  להם ליקוי קוגניטיבי, התבקשו להשתתף. קבוצת הביקורת וקבוצת הסדנה נבחרו מתוך מרכזי יום שונים, הכולל מרכזי יום לניצולי שואה. שיטת הדגימה הייתה דגימת נוחות. הסדנה "הומור כדרך חיים" הייתה בנויה מפגישה אחת לשבוע, שנערכה כשעתיים-שלוש למשך כארבעה-חמישה חודשים. ארבעת המפגשים הראשונים כללו הרצאות ותרגילים הקשורים בשילוב הומור בחיי היום יום.  שאר הסדנה כלל פיתוח והפקת סרט הומור.   לאחר חתימה על טפסי הסכמה מדעת ולפני תחילת הסדנה, כל משתתף התבקש למלא שאלון שכלל נתונים דמוגרפים ושלשה שאלונים שתורגמו לעברית:  ה- RAND Health Survey  (Hays, Sherbourne, & Mazel, 1993), ה-General Well Being Schedule  (Dupuy, 1987) וה-  Brief Symptom Inventory (Derogatis & Spencer, 1982) (נתוני קו הבסיס). כל הנבדקים התבקשו למלא שוב את כל השאלונים, למעט השאלון הדמוגרפי, שישה חודשים מאוחר יותר, לאחר סיום הסדנה.
ממצאים: המדגם כלל 92 נבדקים, 42 בקבוצת הביקורת ו-50 בסדנה. רוב המשתתפים במדגם היו נשים (n=67, 74.4%), לא נולדו בישראל (n=75, 81.3%) והיו ניצולי שואה ((n=47, 51.6%. המשתתפים היו נשואים (n=45, 48.9%) או אלמנים (n=45, 48.9%).   רובם היו חילוניים (n=47, 52.2%) ודיווחו על הכנסה ממוצעת (n=55, 63.2%). כל המשיבים, למעט אחד, היו יהודים. הגיל הממוצע של המשתתפים במדגם היה 76.9 (סטיית תקן = 6.8). רובם המכריע של המשיבים חיו לבדם (n=41, 44.6%) או עם בן/בת זוג (n=45, 48.9%). בתחילת המחקר, הרמה הממוצעת של הבריאות הכללית המדווחת הייתה ממוצעת עד טובה (3.43 מתוך 5, סטיית תקן = 0.93). הנבדקים דיווחו על רמת כאב נמוכה עד מתונה (ממוצע = 2.46 מתוך 5 נקודות אפשריות, סטיית תקן = 1.22). ניקוד הרגשת רווחה  כללית( (General Well Being בקו הבסיס היה 75.3 (סטיית תקן = 18.5) וניקוד הלחץ הפסיכולוגי ((Psychological Distress הממוצע הכללי היה 27.9 (סטיית תקן = 25.0). כחודש לאחר סיום הסדנה, נמצאו הבדלים מובהקים מבחינה סטטיסטית בין קבוצת הסדנה וקבוצת הביקורת, כאשר ניקוד קו הבסיס שימש כמשתנה co-variate בניתוח השונות. נמצאו הבדלים מובהקים מבחינה סטטיסטית ברמות הדיכאון כפי שהוא נמדד ע"י ה- GWB (F(1,67) = 38.0, p=.0001); בהרגשת הרווחה הכללית (F(1,61)=31.1, p=.0001); בהרגשה החיובית הכללית ( Positive Well Being ) (F(1,64) = 8.6, p=.005) ובחרדה כפי שהיא נמדדה ע"י ה-  GWB (F(1,64) = 11.3, p=.001) וע"י ה- BSI (F(1,65) = 5.7, p=.02). לא היו הבדלים מבחינה סטטיסטית בין הקבוצות באיכות החיים מבחינת הבריאות הכללית (כפי שהיא נמדדה ע"י ה-  (Rand Health Survey , מדדי בריאות ע"י ה GWB, או על פי המדדים האחרים של לחץ פסיכולוגי.
מסקנות: התגלה כי סדנת ההומור חיזקה באופן מובהק את ההרגשה החיובית הכללית והפחיתה את רמות הדיכאון והחרדה בקרב מדגם של זקנים וניצולי שואה המתגוררים בקהילה. ההתערבות לא השפיעה על רמות איכות החיים מבחינת הבריאות או על רוב האינדיקטורים של הלחץ הפסיכולוגי. לפיכך, בהתחשב באפקטים החיוביים של סדנת ההומור על זקנים המתגוררים בקהילה, יש לעשות