הפקת סרטים הומוריסטים במסגרת פרויקט "הומור כדרך חיים" ע"ש מריאן ודורון לבנת, שנת 2010: יהודית שורק, יוחנן ולר, אנזו אגדה באו, מירי שנר, אפרים בר-זאב, עדנה ליבן, מרדכי גרינברג ואורה קורנבלום, צוות מרכז יום לקשיש יהוד ומתנדבים.

מרכז היום לקשיש ביהוד, המופעל ע"י העמותה למען הקשיש, יזם לפני כ- 4 שנים את הפרויקט "הומור כדרך חיים", יחד עם פילוסוף ההומור אנזו אגדה באו.


הפרויקט ממומן כולו ע"י בני הזוג מריאן ודורון לבנת, שפרסו חסותם ונרתמו לסייע לעמותה בכלל ולמרכז היום בפרט. התמיכה הכספית מקבלת ליווי צמוד כלכלי ועסקי של ארגון "מתן- הדרך שלך לתת".
מדי שנה אנו בונים תוכנית ייחודית המשלבת בתוכנית הפעילויות תכנים מתורת החשיבה החיובית, האופטימית, קידום ה- well being , בריאות נפשית חיובית והזדקנות מוצלחת.
השנה, התחלנו בפרויקט ייחודי וחדשני שמטרתו הפקת סרט המשלב את עקרי החשיבה החיובית ומקדם את הראיה ההומוריסטית  בחיי היום יום של הקשישים.
מסגרת הפרויקט:
12 מפגשים שבועיים עם כ- 45 קשישים חברי מרכז יום אליהם נוספים עוד כ- 10 מתנדבים גמלאים .
מלווים את הפרויקט: צוות מרכז היום לקשיש ביהוד ומתנדבים גמלאים.
בפרויקט זה שותפים : אנזו אגדה באו- יועץ ומלווה, יוחנן ולר- מפיק ובמאי, מרדכי גרינברג- מלווה , יהודית שורק, עו"ס- מנהלת מרכז יום, מירי שנר- מנחת קבוצות וחברת הטלוויזיה הקהילתית במונוסון, אפרים בר-זאב חבר הנהלת העמותה ומותיקי הטלוויזיה הקהילתית ביהוד, עדנה ליבן- מתנדבת ותורמת למרכז היום, אורה קורנבלום- עורכת בטלוויזיה הקהילתית יהוד.
בכל מפגש מספר שלבים:
א) חשיפה של הקשישים לעולם הפקת הסרטים עם דגש על סוג ה"טלקומדיה".
ב) תרגול טכניקות של הומור וחשיבה חיובית.
ג) עיבוד טיפולי של תכנים שחברי הקבוצה מעלים מניסיונם וחוויותיהם.
ד) עיבוד הסיפורים לתסריט.
ה) צילום התסריטים הנבחרים כשהשחקנים הם הקשישים עצמם.
ו) בסוף כל מפגש צפייה בסרט הראשוני . המשתתפים שותפים פעילים בהבאת הסיפורים, הפיכתם לתסריט, בחירת הסיפורים והשחקנים מביניהם . תוך כדי כך הם נחשפים למושגי יסוד מעולם הבימוי, המשחק, התסריטאות והעריכה. זאת תוך כדי שילוב טכניקות של הומור וחשיבה חיובית.

ימי שלישי, שיוחדו לפעילות הסרט במרכז היום, הפכו להרבה מעבר ל"פעמיים כי טוב".
מההיבט הטיפולי זוהי דרך ייחודית, המאפשרת להגיע למצוקות היומיומיות של הקשישים, לפורקן, לשיתוף ולהתמודדות איתם.
 ישנם קשישים שהאתגר במציאת פעילות עבורם גדול במיוחד. העבודה על הסרט היא  גם עם הסגורים שבהם, אלה המתקשים לתקשר עם הסביבה בשל תהליכים דמנטיים, אלו שחוו וחווים משברים ואובדן.
 באופן שקשה לדמיין חברי הקבוצה התחברו לרעיון, גילו פתיחות, עזרה הדדית,  משתפים בסיפורים אישיים, התמודדו עם המוגבלויות של הגיל: בריחת שתן, שכחה, חוסר סבלנות, בעיות שמיעה ואפילו יחסיהם עם הילדים.
העבודה באמצעות המצלמה הינה כלי טיפולי שהשפעותיו הרבה מעבר לכאן ועכשיו או לכל טכניקה אליה נחשפו הקשישים עד היום.
משפטים שאמרו המשתתפים:  אישה חולת פרקינסון, שעברה 5 התקפי לב, אומרת שיום זה הוא ההצלה שלה "אין לי כאבים ביום שלישי, יש לי מרץ ושמחת חיים כאילו אני שוב צעירה, אני רואה שאני עוד שווה ויכולה לעשות דברים ואפילו ללמוד תחומים חדשים".
 "בפעם הבאה שיקרה לי מה שעבדנו עליו פה , אני כבר לא אקח ללב , אלא אזכר בחיוך במה שלמדנו פה", "למדתי, מאיך שראיתי את עצמי בסרט, להיות יותר רגועה ופחות עצבנית". אחרת אומרת "ביום הזה אני מרגישה שאני בעננים", "יוצאים ממני דברים שבחיים לא חשבתי שיש לי", "אם הבת שלי תראה אותי, היא לא תאמין לי יותר שאני חולה", "לא האמנתי שבגיל 86 אני אהיה שחקנית".

הציפייה ליום זה הינה המכנה המשותף לכל מי שפעיל בפרויקט. זו הפעילות היחידה בה משתתפים 95% מהמבקרים  ביום זה, אחוזי ההיעדרות נמוכים ויתרה מזו מספרם עלה מאז תחילת הפרויקט.
הפרויקט תורם להפחתת הלחץ בקרב הקשישים, משפר הרגשה כללית, מאיר על דרכים יצירתיות להתמודד עם בעיות של יומיום בכלל ושל הזדקנות בפרט, מחזק את הקשרים בין חברי המרכז שבאים מרקע דתי, אתני ויישובים שונים ומגביר את תחושת ה"ביחד".

העבודה על הפרויקט סוחפת את כולם, אנשים רבים התנדבו ומוכנים להירתם להצלחתו.
יחד עם זאת אנו מודים ומוקירים על קיומה של התרומה הנדיבה של הזוג לבנת שבלעדיהם לא יכולנו לממן את העלויות הכרוכות בהפעלתו.

בסיום הפרויקט התקיים מפגש של כל הקשישים והמתנדבים להקרנת "טרום בכורה". השפע הרב והמגוון לצד ההתלהבות העצומה, שהביאו חברי הקבוצה, הולידו 6 סיפורים שטיפלו בנושאים: אהבה ראשונה, הימים הראשונים במרכז היום, הרטבה, שכחה, עיוורון וביקור בקופת חולים. זאת, לצד שפע של חומר מ"אחורי הקלעים" ופספוסים כיאה לכל סרט המכבד את עצמו.
 בדברי הסיכום ציינו המשתתפים שהם מעוניינים לשתף את כל בני דורם בחוויה למען יראו שיש חיים אחרים, בעלי משמעות ושמחת חיים. את היצירה שלהם  - הסרטים -  הם רואים כעדות חיה של מי ששמחת החיים ממלאת אותו וחי חיים מלאי פעילות, עניין, התחדשות ויצירה.

ב-3 ביוני 2010 יוקרנו הסרטים בערב חגיגי בנוכחות התורמים משפחת לבנת, , הקשישים ובני משפחותיהם, מכובדים ואורחים רבים.
אין ספק שפעילות ייחודית זו הכניסה צבע רב לחיינו במרכז, הומור וצחוק ודרך מיוחדת לבחינה מחדש של  הקשיים, המוגבלויות והמחלוקות.

מרכז היום לקשיש ביהוד ועמותת "עלה" רואים את ייעודם בקידום רעיון ה"הומור כדרך חיים" והפעלת פרויקטים נוספים מעין אלו כחלק ממערך השירותים המיוחדים הניתנים לקשישים, להבטחת בריאותם הנפשית והפיזית והזדקנותם בדרך חיובית ואופטימאלית.


רשמה: יהודית שורק
מנהלת מרכז יום לקשיש יהוד